מה לבלגן וללמידה |
|
תמיד מייעצים לנו שבחיים כדאי להסתכל על הכוס החצי המלאה ולא החצי הריקה, אבל כשזה מגיע לבלגן שילדינו יוצרים בזמן משחק אנו שוכחים מהכלל החשוב הזה. אלה שמצליחים לראות גם את הכוס החצי מלאה במים וגם את החצי המלא באוויר, אצלם מרוויחים הילדים וההורים יחד.
איך אפשר להפוך את הבלגן למשחק ומה ילדינו לומדים מכך? ננסה לשנות את כיוון מחשבתינו בעזרת סיפור קצר, שכדוגמאתו חווים בכל בית בו יש ילדים.
זמן ציור החלטתי שהגיע הזמן לחשוף את הבת שלי למשהו חדש ולכן קניתי לה צבעי פנדה. כשחזרה מהגן, אני בהתלהבותי הבאתי נייר, הצבעים, והתחלנו לצייר. לאחר שניסתה את שירבוטיה הראשונים, הגיע השלב בו היא התחילה לאבד את העניין. השלב הזה מגיע בכל משחק ובגילאים הקטנים זה קורה לאחר זמן קצר מאוד. ואז אני רואה איך הבת שלי, מלאת התלהבות ואושר, זורקת את צבעי הפנדה אחד אחד על הרצפה. התגובה הראשונה שלי הייתה לחנך: "לא זורקים צבעים על הרצפה!" אבל כמובן כאשר אנחנו אומרים לילדינו משהו בסגנון, זה לא עוצר אותם, וכך היה, הצבעים המשיכו ליפול על הרצפה. התנהגות זו לא באה מדווקא כדי לעצבן אותנו, אלא שהילדים מטבעם חקרנים, וכשהם נתקלים בתגובה חדשה של ההורים בעקבות משהו שעשו, הם חוזרים על המעשה כדי להבין לעומק למה אנו מגיבים כך. קורה גם שאנו מתנתקים מילדינו לזמן מסויים לתעסוקתינו והמעשה שלהם מחזיר אותנו אליהם ומזכה אותם בהתייחסות אישית, גם אם לא חיובית. וכך הם מפעילים את "תעלוליהם" כדי לשמור עלינו קרובים וממוקדים. כשזה קורה, קודם כל אנו חושבים על הבלגן שנוצר ושאנו נצטרך לסדר אותו, ואם לא נעשה משהו בנידון עכשיו, ז"א נחנך, זה יחזור על עצמו בכל פעם. כן חשבתי שזהו, אני מחרימה לה את הצבעים ומסבירה לה בפנים כועסות שכך לא נוהגים. אבל ברגע האחרון התחרטתי ובמקום זה התפלאנו ביחד מהעובדה שהקופסא ריקה, ואיך כל הצבעים התפזרו על הרצפה. אח"כ הצעתי שנעשה זאת שוב פעם. לא כי משעמם לי, אלא פשוט עברנו למשחק אחר. הבת שלי שמחה לשתף פעולה, וביחד התחלנו להרים את הצבעים אחד אחד ולהכניס אותם לקופסא. אז מה היא למדה מכך?
המלצתי להורים היא להחלט על הגבולות שחשוב לכם שילדיכם לא יעברו, ולהיות עקביים איתם. מספר טיפים לשליטה בבלגן:
ראינו שגם מבלגן יש למידה התורמת להתפתחות הילד במישורים שונים: השגים מוטוריים וקוגנטיביים, שיתוף פעולה ועזרה הדדית, הצבת גבולות, והיכולת להנות מכל מצב אליו נקלע. כותבת המאמר היא מדריכת התפתחות תינוקות בשיטת "צעד-ראשון" ומנחת הורים מטעם העמותה הבינלאומית לעיסוי תינוקות (IAIM).
|