מה לבלגן וללמידה

תמיד מייעצים לנו שבחיים כדאי להסתכל על הכוס החצי המלאה ולא החצי הריקה, אבל כשזה מגיע לבלגן שילדינו יוצרים בזמן משחק אנו שוכחים מהכלל החשוב הזה. אלה שמצליחים לראות גם את הכוס החצי מלאה במים וגם את החצי המלא באוויר, אצלם מרוויחים הילדים וההורים יחד.

איך אפשר להפוך את הבלגן למשחק ומה ילדינו לומדים מכך? 
ננסה לשנות את כיוון מחשבתינו בעזרת סיפור קצר, שכדוגמאתו חווים בכל בית בו יש ילדים.

זמן ציור
החלטתי שהגיע הזמן לחשוף את הבת שלי למשהו חדש ולכן קניתי לה צבעי פנדה. כשחזרה מהגן, אני בהתלהבותי הבאתי נייר, הצבעים, והתחלנו לצייר. לאחר שניסתה את שירבוטיה הראשונים, הגיע השלב בו היא התחילה לאבד את העניין. השלב הזה מגיע בכל משחק ובגילאים הקטנים זה קורה לאחר זמן קצר מאוד. ואז אני רואה איך הבת שלי, מלאת התלהבות ואושר, זורקת את  צבעי הפנדה אחד אחד על הרצפה.  
התגובה הראשונה שלי הייתה לחנך: "לא זורקים צבעים על הרצפה!"  אבל כמובן כאשר אנחנו אומרים לילדינו משהו בסגנון, זה לא עוצר אותם, וכך היה, הצבעים המשיכו ליפול על הרצפה.

התנהגות זו לא באה מדווקא כדי לעצבן אותנו,  אלא שהילדים מטבעם חקרנים, וכשהם נתקלים בתגובה חדשה של ההורים בעקבות משהו שעשו, הם חוזרים על המעשה כדי להבין לעומק למה אנו מגיבים כך. קורה גם שאנו מתנתקים מילדינו לזמן מסויים לתעסוקתינו והמעשה שלהם מחזיר אותנו אליהם ומזכה אותם בהתייחסות אישית, גם אם לא חיובית. וכך הם מפעילים את "תעלוליהם" כדי לשמור עלינו קרובים וממוקדים.

כשזה קורה, קודם כל אנו חושבים על הבלגן שנוצר ושאנו נצטרך לסדר אותו, ואם לא נעשה משהו בנידון עכשיו, ז"א נחנך, זה יחזור על עצמו בכל פעם. כן חשבתי שזהו, אני מחרימה לה את הצבעים ומסבירה לה בפנים כועסות שכך לא נוהגים.
אבל ברגע האחרון התחרטתי ובמקום זה התפלאנו  ביחד מהעובדה שהקופסא ריקה, ואיך כל הצבעים התפזרו על הרצפה. אח"כ הצעתי שנעשה זאת שוב פעם. לא כי משעמם לי, אלא פשוט עברנו למשחק אחר. הבת שלי שמחה לשתף פעולה, וביחד התחלנו להרים את הצבעים אחד אחד ולהכניס אותם לקופסא.

אז מה היא למדה מכך?
  • מוטוריקה גסה: כדי להרים את הצבעים היא הייתה צריכה בכל פעם להתכופף מעמידה ולהתרומם, לרדת לישיבה ולחזור לעמידה, לזחול מתחת לשולחן או כיסא ועוד. ככל שהילד חוזר על אותן פעולות מוטוריות הוא משכלל אותן ויחד עם זאת את התנועתיות שלו.
  • מוטוריקה עדינה: להרים את הצבעים באחיזת צבת (האגודל ואצבע) ולהחזירם לקופסא, כאשר לכל צבע היה מקום מופרד. בהתחלה היה לה קשה עם המשימה, אבל עם קצת עזרה היא למדה מהר מאוד להסתדר לבד.
  • התפתחות השפה: כל צבע שמחזירים למקום אפשר לקרוא בשמו.
  • מפתח מוטיבציה, קואורדינציה, תפיסת המרחב ופתרון בעיות: כדי למצוא את הצבעים היא הייתה צריכה לחפש אותם, אם זה מתחת לשולחן, מתחת לכיסא, מאחוריה או מאחורי, להזיז דברים שעמדו בדרך למטרה, וגם למדה שאפשר להרים יותר מצבע אחד בכל פעם.
  • למדה שכל בלגן אפשר לסדר ובכיף.
חשוב להדגיש שלא תמיד אפשר להבליג ולהפוך הכל למשחק, ויש מקרים שחשוב להציב גבולות. למשל במקרים שהילד מתחיל לצייר על הקירות, זה יכול להיראות מאוד יצירתי. ואם זורק את הפסטה על הרצפה או עלינו, ייתכן ונגיד שלילד קואורדינציה וחגורת כתפיים מפותחת, כי תראו איך הוא פוגע בול. במקרים האלה הבלגה תחזק את ההתנהוגות השלילית, כי לא הוצבו גבולות.
המלצתי להורים היא להחלט על הגבולות שחשוב לכם שילדיכם לא יעברו, ולהיות עקביים איתם.   

מספר טיפים לשליטה בבלגן:
  • לפני שעוברים למשחק בנושא אחר, למשל מציור למשחקים על השטיח, אוספים את הקודם ושמים במקום. אם כבר הסלון מבולגן בצעצועים שונים, אפשר ללמוד למיין אותם למספר ערימות נפרדות, למשל אבני לגו מול קוביות, צעצועי חוץ וצעצועי פנים, ואח"כ לסדר כל אחד במקומו או בקופסא שלו.
  • כדי שהילדים ילמדו לאסוף את הצעצועים שלהם, לא צריך לצפות מהם מתחילת הדרך לעשות זאת לבדם. יש הנוקטים בשיטה "מי ששיחק- אוסף", אבל גישה זו יוצרת בדר"כ תגובת נגד. אחרים יוותרו לילדים ויאספו את הצעצועים לבד, כי זה מהר יותר. זה נכון, אבל בדרך זו אנו מונעים מן הילדים את הלמידה של סדר ושיתוף פעולה, וקשה מאוד לחזור אחורה כשהילדים כבר מתבגרים. ילדים יאהבו לשתף אתכם פעולה אם תהפכו את זמן אספת הצעצועים למשהו שעושים ביחד, ובמקביל אנו משרישים בהם את המושג "עזרה הדדית". בינינו, מי שמנקה את הבית ישמח מאוד אם יצטרפו אליו ויעזרו לו במשימה. ושוב, תזכרו שבכל משימה יש למידה, אם זה בהכנסת הקוביות חזרה לקופסא, או סידור הספרים על המדף וכו'.  
  • אם לילד נשפכו צבעי ידיים או מים זו ההזדמנות ללמד אותו לנקות. תביאו מטלית ותתחילו לנגב ביחד. הילד לומד לנקות והחשוב מכל - לא לעשות עניין גדול מכלום.
  • טיפים נוספים תמצאו במאמר "זמן לסדר".

ראינו שגם מבלגן יש למידה התורמת להתפתחות הילד במישורים שונים: השגים מוטוריים וקוגנטיביים, שיתוף פעולה ועזרה הדדית, הצבת גבולות, והיכולת להנות מכל מצב אליו נקלע.
 

כותבת המאמר היא מדריכת התפתחות תינוקות בשיטת "צעד-ראשון" ומנחת הורים מטעם העמותה הבינלאומית לעיסוי תינוקות  (IAIM).
www.babycollege.co.il